עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46)

מבצע פינאלה / לכידתו ומשפטו של אייכמן המוזיאון למורשת יהודית, מנהטן, ניו יורק

התערוכה 'מבצע פינאלה: לכידתו ומשפטו של אייכמן' החלה כאוסף ייחודי שהוצג במטה המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים בשנת 2011, תקופה בה כיהן אוצר התערוכה, אבנר אברהם, כעובד הארגון. ייחודיות התערוכה בכך שהיא מספרת, לראשונה בתולדות 'המוסד', את הסיפור האמיתי והמלא מאחורי לכידת אייכמן. התערוכה כוללת מסמכים מקוריים, תמונות, ציוד ששימש את לוחמי המוסד (מצלמות, ערכה לזיוף לוחיות לרכבים, דרכונים ועוד). בפרק המשפט, נבנה מייצג מרשים המדמה את בית המשפט. במרכז החלל הוצב תא הזכוכית המקורית ששימש לאבטחתו של אייכמן במהלך המשפט. התא הוטס במיוחד לארצות הברית. מאחורי התא מוצב מסך המציג את אייכמן. משני צידי האולם מוצבים מסכים גדולים - באחד ניתן לראות את התביעה ואת דוכן העדים, ובשני את קהל הצופים במשפט. התערוכה מספרת את סיפור השואה, בדרך חדשנית ושונה. קהל המבקרים מגיע לראות מבצע חשאי של המוסד, שרות הביון המפורסם של ישראל. לאחר ההקדמה המציגה את עליית הנאצים לשלטון, הפתרון הסופי, זוועות המלחמה ולאחריה, מוצג סיפור החטיפה. מעטים יודעים כי המבצע כולו נולד מסיפור אהבה בין בנו של אייכמן לבין נערה צעירה, בת לנוצריה ולאב - חצי נוצרי, חצי יהודי, ניצול שואה מדכאו. עובדי המוסד מתאפיינים ביצירתיות, ורבים מהם עוסקים באמנות. לעיתים מלאכת הציור משמשת ככיסוי לפעילותם. כך היה במבצע לכידת אייכמן. האמנות במבצע מוצאת מקום בתערוכה בדמות יצירותיו של צבי מלחין. צבי היה אחד מלוחמי המוסד במבצע, שקפץ על אייכמן מן המארב, שעה שהאחרון חזר לביתו בשעת לילה. הוא הדף אותו לתוך רכב החטיפה ותוך זמן קצר נעלמו מן השטח, מלווים על ידי רכב הגיבוי עם לוחמים נוספים. צבי מלחין היה צייר, והוא נהג לטוס למבצעים מצוייד בצבעים ועפרונות, ודפי רישום. בזמן השהות בבית המבטחים, בהמתנה להגעת מטוס אל-על שנשלח במיוחד לצורך הברחת אייכמן ארצה, מצא עצמו מלחין יושב ושומר על אייכמן, כשזה האחרון רתוק וקשור למיטה, ועיניו מכוסות. בהעדר דפי נייר, לקח מלחין את ספר מדריך התיירות לדרום אמריקה, אותו רכש בדרכו למבצע. עם עפרונותיו החל מאייר תוך שהוא שותל סימנים ורמזים שונים בציוריו. 'ידו הארוכה של אייכמן' הינו אחד הציורים, שנבחר להיות מוצג (בגודל 2X3 מטרים) בתערוכה. בציור ניראת דמותו של אייכמן שוכב על מיטה, והמיטה היא למעשה רכבת הבנוייה משש קרונות, המסמלים את 6 מליון קורבנות השואה היהודיים. לאייכמן יד ארוכה שאינה תואמת את מימדי גופו, עליה חרוט מספר. הוא אוחז בידו כלי הנראה כמו אקדח או סכין. לצידו איור של לוחות הברית, עם הכיתוב 'לא תרצח' במרכזו. דמותו של היטלר, דמות ילד בקרימטוריום, ועוד סימנים שהמבקר בתערוכה מוזמן למצוא ולאתר. מלחין ממשיך ומצייר בציורים נפרדים את אחותו פרומה, שנספתה בשואה, ותמונתה מוצגת כעדה במשפט. את תהליך איפורו של אייכמן לפני ביצוע הצילומים עבור הדרכון המזוייף. שניים מתוך ששת בתי המבטחים שהוקצו למבצע. מפת החטיפה הכוללת את סביבת מגוריו של אייכמן, ועוד. שלום דני וייס, ניצול שואה יליד הונגריה, פגש באופן מקרי את אייכמן, על אדמת הונגריה, כאשר זה הגיע לקראת סוף המלחמה ושלח את מרבית הקהילה היהודית למותה. שלום היה גרפיקאי וצייר מחונן, שידע לזייף תעודות ולאלתר בהעדר כלי עבודה ודפי נייר. מומחיותו זו אפשרה לו לזייף תעודות במחנה המעצר בקפריסין, לשם גורשה אניית המעפילים עימה הגיע ארצה אחרי המלחמה. הוא פיתח שיטות שהתבססו בין היתר על שימוש בתפוחי אדמה לייצור חותמות, גפרורים שרופים כחלופה לעפרונות ועוד. במהלך המבצע היה אחראי על זיוף והכנת תעודות לכל אנשי הצוות ולאייכמן עצמו, כך שניתן יהיה להבריחו ארצה מחופש לעובד אל על. כשרונו בציור איפשר ציור קריקטורות של אנשים אחריהם עקב המוסד, בהעדר אמצעים תמונות ויכולות אחרות לתדרוך. כאמן, פיתח שלום דני וייס שיטות ציור ועיבוד בפריז, שזכו לפרסים בולטים וחשובים. כמו לא מעט אנשי מוסד, שימש הציור ככיסוי עבורו, והסבר אפשרי לציוד הגרפי והאמנותי שנשא עימו במזוודה לכל מקום אליו נשלח. אוצר: אבנר אברהם להמשך קריאה

כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים