עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46)

רוני ראובן / אמן/ מחנך/ איש קהילה

רוני ראובן – אמן, מנהל ואוצר הסדנה לאמנות ביבנה מזה כשני עשורים. עוד משחר ילדותו ספג את אהבת הציור והאמנות מאמו, הציירת אלקה ראובן. בצעירותו יצא ראובן לנופי הארץ עם אמו, מוריה וחבריה האמנים מהמכון לאמנות בת ים, ועבד איתם בזמן שציירו בנוף הארץ-ישראלי. עם סיום לימודיו במדרשה לאמנות ברמת השרון, באמצע שנות השמונים, התבלט ראובן בעבודותיו והציג בתערוכות רבות. הוא היה שותף להקמת "קבוצת מימד" עם אמנים שלימדו בבית ספר "מימד לאמנות חזותית" – טוביה אברהם, אריה ברקוביץ, יגאל עוזרי, אבי עזרא ושמחה שפייזר. הקבוצה פעלה בשנים 1988–1990. היא דגלה בפלורליזם ובחופש אמנותי והזמינה אמנים ותיקים להציג בתערוכות לצד אמנים צעירים. פעילות הקבוצה היוותה המשך ישיר לפעילות משותפת של אמנים בחללים אלטרנטיביים שונים כמו "גלריה אחד העם 90", "גלריה תת-רמה" ו"גלריה רגע". חברי "קבוצת מימד" היו אמנים אינדיווידואליסטים ללא קווי סגנון משותפים: "[...] אין לקבוצת מימד אידאולוגיה או קו אמנותי המייחד אותה. הקבוצה מורכבת מאמנים בוגרים, שהציגו מספר רב של פעמים. הם רואים בקבוצה קטליזטור לדינמיקה אמנותית, שמצד אחד יכולה ליצור גג רחב להידברות והשפעה, ומצד שני יכולה להתפרק תוך כדי התהליך". "קבוצת מימד" החלה לפעול בגלריה "מימד קטן" – חלל בחנות "פרוזה" בדיזנגוף סנטר. כשפעילות הגלריה התרחבה נפתחה הגלריה "מימד" ברחוב פינסקר 23 בתל אביב. לאחר שבית הספר "מימד" עבר לרחוב נחלת בנימין, קיבל כל אחד מאנשי הקבוצה סטודיו משלו במבנה הקודם ברחוב ברנר. הסטודיו המשותף יצר מרקם חברתי ייחודי, ואף הוליד תערוכה קבוצתית משותפת – "מיתולוגיות אישיות" במוזיאון לאמנות בת ים באוצרות שרי פראן. "חלק מפעילויות הקבוצה היו מפגשים קבועים ותכנון אסטרטגי של פעילויות משותפות [...] אני העברתי שיעורים בנושא הדפס, תחום שהתמחיתי בו בשנים אלו", מעיד רוני ראובן. "אני זוכר שרוני הביא אתו ידע רב בנושא ההדפס, בעיקר בדפוס משי. הוא הפיק אלבום הדפסים של חברי הקבוצה ואמנים אורחים בסדנת ההדפס שלו", מספר אריה ברקוביץ. אכן תחום ההדפס הוא אחד היסודות המשמעותיים במכלול יצירתו של ראובן. הוא לימד את רזי ההדפס עוד כאסיסטנט של האמנית אלימה בסדנת ההדפס במדרשה לאמנות (1983–1984); בהמשך במכון אבני (1985–1987), במכון לאמנות בת ים (1988–1990) ובמכללת ספיר (1990–1992). חלק מפעילות קבוצת "מימד" הייתה הצגת פרויקטים אמנותיים ותערוכות ניידות של חברי הקבוצה בקיבוצים, במושבים ובפריפריה. בזמן התערוכות נסעו בכל פעם שניים מחברי הקבוצה לשיח גלריה ולהרצאות מול הקהל המקומי. ראובן הציג את שתי תערוכות היחיד הראשונות שלו בגלריה "מימד קטן". נוסף עליהן הציג בגלריות של מימד תערוכות קבוצתיות, עם חברי הקבוצה ועם אמנים נוספים. "הגיהינום האפלולי, מסתורי, אפילו מעט סוריאליסטי, של רוני ראובן [...] בעולמו הדמיוני מרחפים יצורים מוזרים, חלקי גופות, דקל, מזרקה וכו', סימנים פרימיטיביסטיים שחרוטים בעץ כמו בציורי הקיר במערות הקדומות, נוצרת אווירה מסתורית ודמונית קמעה ושפה ציורית עשירה". בעבודות המצוירות בתקופה זו בפורמט גדול, ניכר מיזוג דימויים פרימיטיביים ממקורות קדומים עם מוטיבים עכשוויים מהסביבה הביתית. ציורים אלו עובדו בפלטת צבעים מצומצמת ובחריטה המדמה פעולת תצריב ותחריט. מתקופה זו החל ראובן במסע מתמשך אחר מקורות קמאיים ארכיטיפיים עלומים, המשמשים מקור השראה נרחב אף בסדרות מאוחרות יותר. בשנת 1988 הציג ראובן בתערוכה הקבוצתית "צבע טרי: הדור הצעיר באמנות ישראל" במוזיאון תל אביב, באוצרות של אלן גינתון. התערוכה הציגה את הישגי דור האמנים הישראלים שנולד אחרי קום המדינה, וסימנה מגמות, אמנים מבטיחים בתחילת דרכם ואמנים ותיקים יותר: "למעלה משישים אמנים בתערוכה. הם למדו כמעט בכל בתי-הספר לאמנות בארץ. עם זה, יש לציין שאין זו תערוכה של מסיימי בתי-ספר. אוצרי התערוכה בחרו באמנים שגם אם הם בשנות העשרים המוקדמות שלהם, הרי שיצירתם כבר מצטיינת בבשלות ובייחוד אישי [...] יש בהם מורים שתלמידיהם אף הם משתתפים בתערוכה [...]". בסוף שנות ה-80 נרכשו עבודותיו של ראובן על-ידי אספנים שונים, דוגמת האספן יוסי חכמי מחברת "הפניקס הישראלי", שאף סייע בהפקת קטלוג לאמן. "על עץ לבוד משחזר רוני ראובן את המערה, הרחם, המחסה הקדום. היא חשוכה, ובהירויות באות להקצין את טבעה ההיולי. רזים שטים בה, משוחררים, מעצבים בעלי חיים חלקיים, שלמויות ואברים, יצורי כלאיים בעלי ראש אריה, אחורי אדם וטלפיים לא נהירים [...] האמן נוטל את תפקיד המכשף, איש הוודו, המג, בורא בציור את שיהיה, חורט, חופר, מכוון למטרה מרכזית ופורש חיציו כמניפה מנקודה קרובה אחרת". מבחר עבודות מקטלוג זה הוצגו בשנת 1991 בתערוכה "עבודות בית" בגלריה טובה אוסמן. הגלריה הפכה גלריית האם של ראובן, והוא מציג בה מזה שלושה עשורים. שנתיים לאחר מכן זכה ראובן בפרס "אמן מורה" לשנת 1993 מטעם משרד החינוך, התרבות והספורט. משנות ה-2000 עובד האמן בפורמט קטן ואינטימי על אובייקטים ועל מצעים מגוונים. נושאי עבודותיו הם משחקי ילדות ואוספים אישיים של חפצים ביתיים כגון: מחט, כפתור וחגורה. בקטלוג תערוכתו "מוצפן" לפני כשנה בגלריה, כתבה עליו טובה אוסמן: "בעשייה רבת שנים, רוני ראובן "גונב" שעות של יצירה כאותם מים ניגרים ומצפין סימנים אשר חלקם תת הכרתיים. עבודותיו מהוות המשך ישיר לשפתו הציורית העשירה המזוהה עמו [...] בתחושתו הנבואית והלא מודעת חושף רוני ראובן את הכחול התמים. יש שיראו בציור דימויים פאליים, מערה, אפלה או אשד מים". משנת 1999, במקביל לעבודתו כאמן, מנהל רוני ראובן את הסדנה לאמנות ביבנה ואוצר תערוכות בגלריה שלה לצד אוצרים אורחים. הוא פועל רבות להרחבת החינוך לאמנות בעירו ומנגיש את נושא התרבות והאמנות למגוון קהלים. הסדנה לאמנות היא אבן שואבת לשוחרי תרבות ואמנות ביבנה וסביבתה, ומופקים בה הרצאות ואירועי תרבות שונים. בגלריה של הסדנה לאמנות מוצגות תערוכות יחיד ותערוכות נושא של טובי אמני הארץ בדגש על טיפוח אמנים מקומיים. לתערוכות בגלריה מגיעות קבוצות של תלמידי בתי ספר וגנים כדי ללמוד דרכי התבוננות ביצירות אמנות ולקיים שיח סביב נושאים העולים בתערוכות השונות. לאחר צפייה מודרכת חווים הילדים פעילות יצירתית המותאמת לאופי התערוכה. התערוכות עוסקות בין היתר בסוגיות חברתיות כגון היכרות עם האחר, רב-תרבותיות, אופיו של בית כמשל: · "אני, עצמי, אחר", אוצרת: בת שבע גרניט (2014) · "סיפור בית", אוצרת: טובה אוסמן (2014) · "זהות חומרית...זהות תרבותית" אמנים עולים, אוצר: רוני ראובן (2016) על מנת להרחיב את הדיון בסוגיות החברתיות מתקיימות פעילויות תומכות המשלבות אוכלוסיות מיוחדות כקשישים וילדים עם צרכים מיוחדים. תערוכות ופעילויות אלה משקפות רבדים באישיותו של רוני ראובן כאדם, אמן, מחנך ואיש קהילה. אירית לוין, אוצרת להמשך קריאה

כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים