עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46)

מסה על החיים / חנה ברק אנגל במוזיאון חננאנקו קייב

ועם לילה, בכבות השקיעה האדמומית, הוא עייף מערוך מלחמה עולמית. אז הניח האיש את גופו המט על אדמת העמים דומם. ויחלום כי מלאך על כנפיים שט ונותן לו טרנזיט עד ים. נתן אלתרמן, הטור השביעי, הוצאת עם עובד תש"א, עמוד 7. עבודותיה של חנה ברק אנגל מתאפיינות בהטחת דימויים אנושיים, גברים ונשים, אל מול משטחי צבע, גאומטריים, צבעוניים, הממשטרים את תנועתן של הדמויות האנושיות. חנה ברק אנגל החלה את העיסוק באמנות בפיסול. הפיסול, התלת ממדי, מאפשר יצירת תנועה הנראית בתלת ממד, אבל לעולם תישאר ברורה כדמות אנושית. ועתה, כאשר האמנית עוסקת בציור, המעבר ממדיה תלת ממדית למדיה דו ממדית מייצר סוג של עיוות מכוון המשרת את מטרתה בהפיכת הדמות לדבר שאינו מחויב לחוקי המציאות. הדמויות מצוירות באופן כמעט סכמטי כשתווי הפנים הם תווי פנים אוניברסליים, הן בפרופיל והן בחזית. עיניים, גבות, אף, פה, אוזן, הם כמו סימני זיהוי עבור הצופה להבנה כי מדובר בבן אנוש שתנוחותיו מוצגות על הבד. הדמויות הן חד גוניות, בהצללות קטנות, הנותנות תחושת עומק ומונחות על משטח מונוכרומי נטול סימני מקום ונמצא בחלל לא מוגדר. המשפט "אז הניח האיש את גופו המט על אדמת העמים דומם." מגדיר במילים של משורר את הנראה לעין לצופה המביט ביצירה התלויה על קיר הסטודיו, הגלריה או המוזיאון. קורות חייה של חנה ברק אנגל הם קורות חייהם של ישראלים רבים. בגיל צעיר עלתה ארצה וכאן, למרות קשיים חומריים וקשיי יום יום אחרים, מצאה את עצמה עוסקת באמנות שאליה התייחסה כאל שסתום דרכו יכלה להשתחרר מאותם לחצים חומריים. שאיפתה אל המיסטיקה, אל תרבויות קדומות, אל מיתולוגיות, הובילה אותה לבנות לעצמה עולם שלם, פרטי. המיתולוגיות השונות הועברו אלינו במשך השנים בצורה של מלל ובצורה של דימויים שהפכו לנכסי צאן ברזל של האנושות עבודה אחת שמשכה את תשומת ליבי היא של פר מוטה ראש כמו לפני נגיחה או לחילופין פר שתש כוחו, חציו פר וחציו גוף אנושי, הוא דימוי מוכר מתוך המיתולוגיה היוונית. הקונפליקט של המינוטאור, חצי שור וחצי אדם, הוא עבורה הקונפליקט המתאר את המצב בו היא נמצאת כאשר היא נעה בין היותה אמן המחפש את נושאי יצירתו לבין החיים המתקיימים יום יום. הפר הוא כתם צבע כחול על רקע צהוב, שבחריטה מתוארים איברי גופו האנושיים מחד וראשו, ראש הפר מאידך. בסדרה אחרת מוצגת קבוצה של ציורי נשים. גם הן מתוארות בצורה סכמטית ללא הבעות פנים מוגדרות, אלא בסימון אטריבוטים אנושיים כאברי הפנים וגם הן מצוירות על רקע מונוכרומי, דרמטי, המעצים את נוכחותן בציור. אבל הציור שמשך את תשומת ליבי במיוחד הוא ציור בו שלוש דמויות, בשלוש תנוחות שונות, מצוירות על גבי מעויני צבע, חד גוניים, כאשר שתי דמויות נמצאות בתנוחה אנושית סבירה ואילו הדמות השלישית, זו הכאילו נופלת משמיים, נמצאת בתנוחה שלא ניתנת לבצעה במציאות והיא, בניגוד לשתי הדמויות האחרות, מצוירת על רקע בוהק המעצים את תנוחתה ומראה כמעט בצורה מובהקת את בואה ממקום לא ידוע. אין זה צבע שמיים, אין זה צבע אדמה, זהו צבע אדום הבא ממקום מיסטי ופולט לכיווננו את הדמות האמורה. כי אם זהו אנוש הנקרא כל יכול ואופיו הוא ואין לשנות אין חבל קצת על זה העולם הגדול שנפל בידיו הקטנות נתן אלתרמן, הטור השביעי, הוצאת עם עובד תש"א, עמוד 186. החיבור אותו אני עושה אל מילותיו של אלתרמן ב"טור השביעי" אינו מקרי. בתת כותרת של ספרו של אלתרמן כתוב "שירי העת והעיתון". עבודותיה של חנה ברק אנגל תואמות את תת כותרת זו. אלתרמן פרסם בעיתון "דבר" באופן קבוע שיר שהיה כעין מאמר פובליציסטי על הקורות באותו הזמן. חנה ברק אנגל, גם היא, כותבת בעבודותיה מאמרים פובליציסטיים על מצב נתון בזמן נתון. אין היא עוסקת באסתטיקה בלבד אלא בתוכן של דברים אותם היא חווה חיצונית ופנימית. מצבי רוחה, מחשבותיה, דעותיה, עולים על בד הציור בצורה המאפשרת לצופה לראות את היצירה מחד ומאידך מחייבת את הצופה, כמצופה מיצירת אמנות טובה, לקרוא ולא רק לראות. חנה ברק אנגל, בדרך אינטליגנטית, אינה נופלת למלכודת של מנייריזם, אלא כותבת את דבריה בצורה המאפשרת לצופה לעגן את עצמו אל הכתוב באמצעות סימנים מוכרים, גוף האדם, גוף החיה, תווי פנים ארכיטיפיים, צבע, ובסך הכל כל יצירה היא מסה על החיים. מאיר אהרונסון, חורף 2017 להמשך קריאה

כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים