תערוכת היחיד של יהודה פּוֹרבּוּכראי (נ' 1949), המוצגת באולם הגדול במוזיאון הרצליה, מתמקדת בסדרות שיצר מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 ועד היום. פורבוכראי נולד בפרס, גדל בנס ציונה ועבר ללמוד אמנות במכון אבני (1973-1977), ולחיות בדרום תל-אביב. בשנות השמונים עבר לחיות בניו-יורק ולאחר חזרתו לארץ ב-1986, הציג בעשרות תערוכות בארץ ובעולם. ציוריו כוללים חומרים, צבעים וצורות מגוונים, הכרוכים אלו באלו-אמנות דקורטיבית עממית, דימויים מתולדות האמנות האירופית והאמריקאית, עיצוב ודימויים של מגזינים וכרזות קולנוע, אורנמנטליות של איורים בכתבי-יד פרסיים ודגמי טקסטיל פרסי. פורבוכראי מתבדל מסביבתו כמהגר נצחי, תוך התנגדות ל״ישראליזציה״ ולנוסחאות התרבותיות האידיאולוגיות המאחידות המאפיינות אותה. ציוריו מציעים זהות ישראלית חדשה מגוונת ורווית מתח. מול המסרים התרבותיים הצפויים והמקובלים, הוא מציג דימויים של התחנה המרכזית בתל-אביב, הישנה והחדשה: מרחב של אחרות צבעוני, אפל, זול ומפתה, בו מתרכזים אנשי השוליים של הישראליות. תחנת מעבר רעשנית שיש בה בליל של ריחות וקולות, עדות ולאומים, צומת מפגש לישראלי ולמהגר. התחנה המרכזית חושפת את פניה של ישראל האמיתית ,מבעד למעטה כור ההיתוך ומציעה פתח לתת-מודע של האחר הישראלי. פורבוכראי מישיר מבט אוהב, מתגעגע ומזדהה אל השוליים הדחוקים, אל העליבות והחסד, אל העממי, החם והמוכר, אך גם אל האקזוטי והזר.
אוצר: אורי דרומר
להמשך קריאה
|
