עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46)

רות קדרי

על גוף עבודותיה הנוכחי אומרת קדרי "הבית הוא לא רק מבנה, אלא גם מקום בטוח, מקום שאפשר להיות בו בלי מסכות". תובנה אישית זאת מקבלת גיבוי ומשמעות יתר בעבודותיה בהם בעוד היא 'בונה' ומעצבת את הציור, היא שותלת בו דימויי בית. לעתים הדימויים ברורים ובולטים ולעתים מרומזים ומזכירים דימויים מציורי ילדים בהם גג הבית משולש. הנוכחות של דימויי בית בציור הוא מוטיב נפוץ המופיע בתולדות האמנות. דימוי זה מסמל יציבות, נוחות ובטחון, כמו שגם יכול לייצג בו בזמן מעמד חברתי או זהות תרבותית. נראה שהבית הסמלי המופיע כמקצב צבעוני צורני בעבודותיה נע בין אמירה אישית פרטית ובין תהליכי חקר מופשטים או מושגיים מודעים ושאינם מודעים. אלה באים כדי ללמוד או לבטא זהות תרבותית ואישית כמו גם משאלות לב. בתוך המארג הצבעוני, קדרי מייצרת מבנה, מסגרות, מעברי צבע חדים ומדויקים, צבעים ברורים. אלה נראים כיחידות שעומדות שלמות בפני עצמן ובו בזמן מייצרות מבנה אחד שלם סינרגטי שבו כאמור השלם גדול מסך חלקיו. היד המבצעת את אשר הראש מתכנן מייצרת שילוב מרתק בין עיצוב ממושמע לבין חופש ודמיון. וכשם שדימוי הבית הברור או המרומז מזכיר דימויים מציורי ילדים, כך גם הציור עצמו יושב על קו התפר שבין עיצוב מוקפד ובין סגנון חופשי ושובבי המתכתב עם סגנון הציור הילדי. סגנון ציורי זה יכול לרמז על תחושת תמימות או שובבות, כמו גם לשדר תחושת נוסטלגיה או כמיהה לזמן פשוט יותר וחסר דאגות. קדרי מציינת שזו בחירה סגנונית וכשכך הרי היא יכולה לשדר רצון ללכוד אנרגיה ופליאת נעורים. האמנית בוחרת בסגנון ציורי שמתאר ומרמז על הקשבה עמוקה לקול הפנימי, האפשרות לתת לו מקום וכל זאת יחד עם שליטה. אנו מזהים כאן תהליך מרתק בין חופש וגבולות על כל המשתמע. בנוסף, מעבר לאמירה האישית שיש בה נגיעה אוניברסלית, עולה גם הדיון והחקר הבודקים גבולות בין אמנות גבוהה לנמוכה. קדרי משתמשת בטכניקות המאפיינות את הסגנון הילדי, כמו שימוש בצבעים עזים, צורות מופשטות, או סמליות, משיכות מכחול עזות ויצירת גבולות, ציור שיש בו רמזים לקולאז'. סגנון ציור זה שנוי לעתים במחלוקת, יש הרואים בו ניכוס תרבותי או טריוויאלי של חוויות ילדים ממשיות, יחד עם זאת כאשר הוא נעשה בכבוד ומתוך כוונה כפי שהוא בא לידי ביטוי כאן הרי שהוא יכול להיות כלי רב עוצמה לחקר נושאים ורגשות מורכבים, ויכול ליצור תחושה של נגישות והכלה באמנות. העיסוק בציור מהווה עבור היוצרת בית. המקום שבו היא מניחה את החומרים הפיזיים - צבע, צורה, חומר, דימויים נבחרים, סימנים וצורות ספונטניות - המכוונים ושאינם מכוונים . כל אלה הם מקום להיות בו, בדיוק כשם שמצע הציור גם הוא סוג של בית ונחלה. קדרי משלבת בין דימויים מוכרים וברורים, כמו כאמור בית, או עץ המרמזים על הקשר שלה לחיים בכפר, ובין המקום האישי שלה. היא כציירת אומרת את דברה בביתה שלה, הציור הוא הבית. ד"ר נורית צדרבויים להמשך קריאה

כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים