עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46)

אורית מזוריק פייגלין בגלריה פריסקופ

השביר, החסר, המעורפל, המהסס, המגשש. אורית מזוריק פייגלין נוגעת במה שנתקשה לבטאו במילים או להגדירו בקו תוחם. העולם התרבותי, הקואורדינטות במפת האסוציאציות שבה מעוגנות עבודותיה של מזוריק פייגלין מתחילות בעיצוב ומסתיימות באמנות. כאן משחררת האמנית עכבות והיא דוהרת על סוס (דמיוני) כאשר היא חמושה ברעיונות עיצוביים ואמנותיים, מלאים בצבע וצורות אשר נשלפים מתת המודע העשיר והמגוון שלה. ביצירתה של מזוריק פייגלין מוטבעת מערכת מסועפת של הקשרים עיצוביים כמו גם אמנותיים ספציפיים. למעשה, התערוכה "רוץ בן סוסי" ,התחילה מרעיון שהתבסס על חנות מזכרות במוזיאונים, שם מוכרים דברי עיצוב ואמנות מסחריים. אך בניגוד לאותם פריטים בחנויות המזכרות, כאן מבקשת האמנית לנשל אותם מהפונקציונאליות שלהם ובכך מעניקה להם חיים חדשים ואמנותיים. העיסוק של האמנית בשינוי, במטאמורפזה, בפירוק והרכבה מחדש בא לידי ביטוי בשילוב וערבוב של טכניקות כמו הדפסות תלת מימדיות, ציור, פיסול וגרפיקה – כל אלה מתחברים לכדי אקלקטיות אלגנטית הפוסעת בין עיצוב, אמנות ומדיות תקשורתיות ופרסומיות. בכך, מבטאת האמנית, את רוח התקופה הפוסט מודרנית באמנות ובעיצוב, תקופה אשר קראה תיגר על האמנות המודרנית שקדמה לה. למרות קווי הדמיון והצמיחה של עבודותיה מהקשר תרבותי מובחן, הרי שפת דימוייה היא ייחודית. במיצב בגלריה מככבים סוסים פסלי "עץ", תיקים, כיסא שעיצבה, ואובייקטים מודולריים. שאלות על תפיסה ומצבי מטמורפוזה חוזרות ומעסיקות את מזוריק פייגלין. כך, למשל, ניתן לראות בסדרת הסוסים, סדרה שהתחילה מזיכרון עמוק מחדר הילדים. סוס צעצוע שקיבל אחיה רוני ז"ל מאביהם, מסמל עבורה ילדות מאושרת, תמימה, חמימה ומלאת בטחון ונאיביות ילדותית. הסוס מהווה גם אייקון נצחי מעולם הצעצועים והוא גם מהווה השראה לשם התערוכה "רוץ בן סוסי", שיר שכתב חיים נחמן ביאליק, המבטא את הכוח והיכולת הדמיונית של הילד להפוך לפרש עוצמתי. בסדרת הסוסים, מנתחת מזוריק פייגלין את דימוי הסוס, על קווי המתאר שלו ואישויותו. בסוף תהליך החקירה נוצרה דמות סוס, המקרין נחמדות על זמנית, מבנהו רך ועגול שמחזיר לאמנית את תחושת חוויתה מהילדות. הסוס, שמפוסל ומבוצע במגוון טכניקות, גדלים, חומרים, טקסטורות וצבעים, הפך לפסל המנציח את אותו זיכרון ילדות אך יחד עם זאת, הוא עירום ונוכח גם ללא כסות. –פסל שעליו "הלבישה" האמנית זיכרונות ילדות נוספים כמו "סוס הצבר"- המנציח זיכרון לגדר חיה ופראית שצמחה סביב המפעל של אביה. הסוס מקבל גם נופך נוסף ואישי של האמנית, הוא מהווה מין מסע מיתי של גילוי ושינוי ושל פרדוקס כמו "הסוס הירוק" שנובט וצומח מהקרקע המקומית, עטוף בחלקו התחתון ואילו חלקו העליון חשוף לעולם. כאן מבטאת האמנית את תחושותיה שלה, את הפרדוקס איתו היא מתמודדת בתור אמנית: כמה מעצמה היא חושפת וכמה היא מסתירה. ׳׳הסוס הכחול׳׳ בדומה לו, מעוטר בעלי צבר על כל גופו, מקושט בזהות הישראלית העוקצת, הבשרנית ובעלת איכויות פתייניות ואקזוטיות. ׳׳הסוס השחור׳׳- סופח ובולע את אורות העולם לקרבו, ולעיתים מתהדר באוכף עור מרופד בבטנת טקסטיל מעוצבת. לבסוף, גדל הסוס לחיה אלמותית מורכבת משיש לבן וזך, עירום ונוכח ללא כל חת. הוא מסמל עבורה תשוקה, עוצמה ויכולת להגיד את שלה בצורה הכי ישירה. כמו הסוסים, גם השטיח המודולרי הוא תוצר של פירוק והרכבה מחדש. את השטיח, עיצבה אורית כחלק מקולקציית שטיחים עבור מלון יוקרתי על ימה של הרצליה. מיקומו הגאוגרפי של המלון הוטבע בעיצוב השטיח המושפע מגווני הסביבה- הים, החול, השמיים והשמש, כשהוא מעוטר באורנומנטיקה השאובה ממוטיבים הלקוחים מתרבויות ים תיכוניות. השפה הגרפית והייחודית לה, בונה שפה חזותית המאפשרת פירוק והרחבה מרחבית, מותאמים כחלקי פאזל. גם בסדרת "המנדלות" יצקה האמנית את הטבע. הסדרה, המבוססת על מעגלים מודולריים המצוטטים מאחד המוטיבים האורנמנטליים של השטיח, ומבוצעים ביציקות של אבקת גבס, שואבות השראה, בעגלות ובסימטריות שלהן, מצורות דומות בטבע, כפרחים, טבעות עצים, צדפות וכדומה, משדרות איזון, שלמות ואינטגרציה. סדרת פסלי עצים שעלוותם נראית כענן שחלקים ממנו הוחסרו , נולדו מהזמנה לעיצוב פסל עירוני גדול ממדים לכניסה ליישוב צור יצחק. הפסל המקורי, תוכנן להתנשא לגובה של כ7 מטרים, בנוי מנירוסטה, ונועד לספר את סיפור הישראליות השורשית ועוצמתה ההישרדותית, כפי שנתפס בעיני יצחק רבין ז׳׳ל. גם כאן, התאימה האמנית את הרעיון לתערוכה, שינתה את גודלו וממדיו, ופסל הנירוסטה הפך לסדרה של אובייקטים אמנותיים בהדפסות תל מימד ובפליז הפסלים המוקטנים הינם בעלי איכויות אוטונומיות משל עצמם. פסל העץ, שלמרות, שחלקים ממנו "נשרו" הוא עטוף באופטימיות וצמרתו שואפת אל על. כאן מבטאת האמנית עבר מעורפל הרואי, תור זהב אבוד, שלתוך ההתכוננויות להחייאתו, התנקזו פנטזיות שונות, אוטופיות ודיסטופיות כאחת. סדרת התיקים, גם היא דוגמה טובה לתהליך שמעבירה אורית מאובייקטים עיצוביים לחפצים אמנותיים. הסדרה, יועדה לייצג קולקציית תיקים לשימוש עבור נשים בעלות אורח חיים דומה לשלה, וכל זאת, מנקודת מוצא חדשנית שמהווה פריצת דרך קונספטואלית ביחס לקטגוריות האופנתיות הרווחות . נושא התיק על שימושיו ומראיתו כסמן סגנוני ועוד של המשתמשת, נחקר על כל היבטיו הפונקציונליים, האופנתיים ובעלי החדשנות הטכנולוגית והחומרית כאחד. חלק מקולקציית התיקים נבחרו לייצור בחברת "על" של תעשיית הרכב בטורינו איטליה. בעלי החברה, בחרו כמה עיצובים והתאימו אותם לייצור בטכנולוגיות המקובלות במפעל הייצור שלהם (ייצור בעור לעומת חומרים אחרים שתוכננו...). התיקים הוצגו ושווקו בבירות אופנה נחשבות ברחבי העולם . מתוך קולקציית התיקים, בחרה אורית בשלושה עיצובים שהפכו לפסלים "מוקפאים". אובייקטים אלו מייצגים עולם תוכן, מורפולוגיה וצבעוניות השאובים מעולם הפופ ארט. התיק הפך לסמל של חברת השפע הצרכנית והבולענית של אובייקטים מכל סוג, ומפנה עין ביקורתית אל מול עולם האופנה המשתנה תדיר. ולבסוף, נבחר כיסא מודולרי שעוצב על ידה בעבור תעשיין ריהוט משרדי וחינוכי. "כיסא" מהווה כאמצעי הישיבה הבסיסי ביותר. עיצובו שיקף משחר ימי ההיסטוריה האנושית: סמל מעמד, שלטון, תעשייה, אדריכלות, אומנות ועוד. הכיסא מהווה מזעור ותמצית פיזית וחומרית של תרבויות, תקופות וסגנונות חובקי עולם. הכיסא של אורית שהופק בטכניקה של מדפסת תלת ממדית, מחבר חשיבה טכנולוגית עם קראפט. הוא מעוצב ופיסולי בו זמנית, מספק חווית משתמש מהנה ומתחדשת למשתמש בו. היא מעמידה אותו ליד הסוס הלבן, והניגוד בניהם מצביע על עולם האתמול הקלאסי אל מול עולם ההווה. אורית פורסת לפנינו מיצב שהוא יומן אישי, המשדר את התכונות הכי אישיות שלה. הסוס האישי שלה, המגלם את הדימוי הכי קרוב אליה, חשוף ונסתר, משתלב, מתבונן, מסתתר, עירום שורט ומסקרן, מושך ומרחיק בו זמנית, מלווה באפיוניו האומנותיים את שאר מוצגי התערוכה. שרי פארן, אוצרת להמשך קריאה

כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים