עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46)

ורדה יתום במוזיאון בית "השומר"

כותרת התערוכה "מאדם אתה ואל אדם תשוב" מתייחסת למשפט מתוך שירו של המשורר יהודה עמיחי, כפרפרזה על הפסוק "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" הנזכר בתחילת ספר בראשית, בהקשר של האדם הראשון לאחר שחטא באכילת פרי עץ הדעת. משפט זה של עמיחי מתאר באופן פואטי את מה שניסחה ורדה יתום בפסליה בתערוכה, כשייכות העפר לאדם ולא להפך. עמיחי מעביר את המסר ובשירתו יוצר מהלך חדש בשירה העברית. הגוף הוא בעל קיום פרדוקסלי והוא ממלא תפקיד מרכזי במשפט זה ומתחבר גם ליצירותיה של יתום, המקיימת בפסליה דיאלוג טבעי עם הלידה והמוות. עמיחי מאיר במילים פשוטות את האמיתות המובנות מאליהן ואילו ורדה יתום מתרגמת זאת לשפת האמנות שלה - הפיסול. ורדה יתום היא פסלת ישראלית מוערכת, פסליה הם פורצי דרך בתחום שפת הפיסול הקרמי. היא החלה את דרכה האמנותית בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת. יתום חיה ויוצרת בקיבוץ סאסא שבגליל העליון. ב-1999 היא הוכרה על ידי ועדה בין -לאומית כאחת מעשרת פַּסלי הקרמיקה המובילים בעולם. פסליה הוצגו בתערוכות רבות בארץ וברחבי העולם, בגלריות ובמוזיאונים, חלקם אף זכו בפרסים. דרכה האמנותית של יתום מתאפיינת בפיסול קרמי אקספרסיבי. המגע הישיר בחומר מייצר תהליך של דו שיח ייחודי בין המורכבות הפנימית שלה לבין תהליך היצירה המוליד שפה פיסולית ייחודית המזוהה עימה, היא אינה משתייכת לזרם כלשהו באמנות הישראלית. ושפת האמנות שלה ביקורתית ועצמאית. בתערוכה זו היא בוראת פרשנות מחודשת לסדרת העבודות "אדם ואדמה" שיצרה בראשית דרכה והעמיקה במסגרת לימודי המאסטר שלה באוניברסיטת "אלפרד" בניו יורק בשנת 1986. ובהן בחנה את המפגש המורכב של אדם ואדמה ואת החיבור בין האדם לטבע והמוות ששייך לחיים כמו הלידה. תהליך היצירה של יתום מתחיל באי שקט עד הרגע שבו היא אוחזת בחומר. היא מקיימת דו שיח מתמשך עם החומר ומבליטה את הקיים בתוכו ובתוכה. המחקר שלה רחב ורווי במילים ואסוציאציות. אין לעבודותיה רישום מקדים. היא שואבת השראה מצילומים ומחפצים שונים שאספה לאורך השנים או שהיא אוחזת בחומר, לשה ומשחקת איתו בידיים ולעיתים אף משנה את הרעיון או את הפרויקט תוך כדי תנועה. רק אחרי המיקוד מגיע הרישום. את סדרת הגלמים, למשל, היא יצרה בעקבות הרצון להדגיש את יצר התנועה, ההתקדמות והטיפוס שקיים בכל יצור חי. היא בחרה בדימוי שלא יזכיר דמות פיגורטיבית קלאסית, אלא סוג של גופים הדומים לגלמים. היא מזדהה עם צורת המְכל, הגלמים והכדים עבורה הם מטאפורה לגוף האדם, כאשר הגוף הוא ככְּלִי קִבּוּל שקליפתו שברירית. כמו במְכל הקרמי הקליפה מגינה עליו, יש לה תפקיד להגן על מה שמתחולל בפנים ומאידך הקליפה מכילה את אלמנט השבירה. מה שיוצר הזדהות עם המצב הקיומי. אנו כבני אדם מנסים להתגונן מפני הדברים החיצוניים ולשמר את האני הפנימי שלנו, פיזית אך גם מנטלית. עבור יתום האדם הוא סוג של בֵּית קִבּוּל והיא מתרגמת את המצוקות האנושיות לנרטיב הפיסולי שלה. יתום חוקרת את גבולות סביבתה, דומה שחלק מפסליה צמחו מאדמת קיבוץ סאסא, אך הם עשויים מחֹמֶר. בחירתה הטבעית במרקם האבנים של אדמת סאסא מסמל עבורה את התפתחותו של האדם בסביבתו האורגנית. תערוכה זו בוחנת את המפגש המורכב בין האדם לסביבה ובין האדם לטבע. היא מושפעת רבות מהארכיאולוגיה. יכולת הביטוי האנושית התמימה והמתומצתת ותהליכי ההסתרה, החשיפה והגילוי מרגשים אותה. באזור מגוריה יש ממצאים ארכיאולוגיים מראשית התרבות האנושית. בתחומי קיבוץ סאסא נחשפו כוכים ומערות קבורה מן המאות הראשונות לספירה, מהתקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית. הקשר של יתום עם המערות מתחבר גם לעולמה האישי. המערות יוצרות בה סקרנות ותחושת רוגע והיא רואה בהן סוג של רחם. ולאורך השנים היא יוצרת דיאלוג אמנותי ואינטימי איתן. לפני כמה שנים גילתה יתום מערת קבורה ריקה בלב הקיבוץ, שכוכיה מתאימים בגודלם להנחת גלוסקמאות - קבורה משנית ביהדות, קבורה שרווחה בשלהי ימי בית שני. יתום הפכה את מערת הקבורה למגרש המשחקים האסתטי שלה, כשהיא מכניסה פסלי כד דמוי אדם מעוטר בתבליטים של חלקי פנים וידיים וכן צַלְמִיות (פסלונים קטני ממדים בצלם אדם או בעל חיים), במערה היא יצרה סוג של פולחן. עבורה זה המקום הנכון והטבעי ביותר להציג את עבודותיה, כך שייראו חלק בלתי נפרד מהסביבה. המְכל – הכד הקרמי - הוא התמצית המטאפורית בעיניה למושג "אדם". יתום מקיימת תהליך מורכב של פירוק, עיבוד, חיבור וחידוש. היא יוצרת בפסליה תהליך של דקונסטרוקציה, שבו היא שוברת את החומר מרכיבה אותו מחדש ובוראת משהו אחר מתוך מה שהיה. הדקונסטרוקציה מזוהה עם הגותו של הפילוסוף ז'אק דרידה, שהגותו השפיעה על תחומי חשיבה מגוונים ובהם גם האמנות. פעולות הפירוק וההרכבה של יתום מתקיימת במרבית עבודותיה. היא מותירה תמיד אפשרות להמשך ועושה זאת ללא תכנון מקדים. בחלק מהעבודות היא יוצרת חורים שיתמלאו באמצעות חיבור של חומרי רֶדִי מֶייד (Readymade) או באמצעות תהליך יציקה. תהליכי הפירוק וההרכבה נעשים גם לאחר שרֵפת האובייקטים בתנור. לעיתים היא אף שוברת את היצירה במתכוון ומרכיבה אותה מחדש, הכול צפוי והרשות נתונה, כך שהיא יכולה לשנות את הפרויקט והרעיון תוך כדי עבודה. רק החומר של יתום נשאר חֹמֶר, בשבילה שום דבר לא סגור ולא שלם עד הסוף. השיח האמנותי של יתום מתנהל עם הנושאים והאובייקטים שמוצאים את דרכם לפסליה, אך היא מקיימת גם שיח עם האמנות הפרה היסטורית, אמנות ימי הביניים והאמנות הפרה קולומביאנית. כמו כן היא מנהלת שיח עם זרמים באמנות הבין-לאומית מראשית ואמצע שנות העשרים של המאה הקודמת. בפסליה אפשר למצוא הד ליצירותיהם של האמנים: הנרי מור, אווה הסה, ג'ורג' באזליץ, אנסלם קיפר ואנט מסאז'ה. כל אלה משפיעים ומרכיבים את השפה הצורנית של עבודותיה. התערוכה המוצגת במוזיאון בית "השומר" משתלבת עם סיפורם של החלוצות והחלוצים הצעירים אנשי העלייה השנייה. בראשית 1906 הקים האמן בוריס שץ את בית הספר לאומנות "בצלאל" בירושלים, שהיה באותה התקופה המרכז החברתי והתרבותי החשוב בעיר ובארץ כולה. בד בבד סייע שץ בלימוד ופיתוח מלאכת הסיתות ושם למדו חלק מאנשי "השומר" שהיו בקומונת הסתתים . כמה שנים אחרי כך, בשנת 1919 הצטרפה ל"בצלאל" העלמה בתיה לישנסקי, אשר למדה ציור אצל בוריס שץ. בתיה לישנסקי (1900–1992), מהפסלות הראשונות בארץ ישראל, הייתה אמנית ישראלית, כלת פרס ישראל לאמנות שעסקה בעיקר בפיסול. היא אחותה של חברת ארגון "השומר" רחל ינאית בן צבי. יצירותיה המוכרות של לישנסקי קשורות לארץ בעבותות ומשקפות בנושאיהן את הנרטיב הציוני. פסליה משולבים בתצוגה ההיסטורית של מוזיאון בית "השומר" ובגלריית המוזיאון מוצגת תערוכת קבע של הפסלת, המקפלת בתוכה את יצירתה המגוונת של האמנית. יתום חשה הזדהות עם הפסלת לישנסקי, מעצם היותה אישה פסלת היוצרת בחומר מקומי, הנאבקת על מקומה בשדה הפיסול הישראלי ובפסליה הנוגעים במקומות החשופים והכואבים. מעשה האמנות של ורדה יתום, כפי שהוא מוצג בתערוכה, ממשיך בדו-שיח עם החלוצות והחלוצים. כמו כן, בפסלים המוצגים בתערוכה זו מסתתרת יצירת חייה של הפסלת. מוזיאון בית "השומר" הינו חלק מיחידת המורשת והמוזיאונים באגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הביטחון. אוצרת התערוכה, בשמת הראובני זאבי להמשך קריאה

כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים