עמוד הבית דבר העורך מוזיאונים גלריות מידעונים תרומות  (לפי סעיף 46)

פסלי הנשים של עדנה בנס

עבודת הפיסול של בנס אוחזת בו בזמן בתנועה וקיפאון. הפסל לוכד תנועה במרחב ועוצר אותה להיות ללא ניע. בנס מפסלת רעיון, נותנת גוף פיזי יצוק למחשבה ולאמירה. גוף העבודות של בנס אינן אמירה אחת וחד פעמית אלא התגבשות ווריאציות של רעיון אחד מרכזי. הנושא בגוף עבודות אלה עוסק בנשיות, בגוף הנשי המתנועע, העסוק בספורט. בדרך זו מציגה הפסלת את הדמות הנשית, המשוחררת, זו ששואטת קדימה, או עפה וממוקדת בחזונה האישי וביעודה. אישה ללא כבלים משוחררת וחופשיה. ניתן לראות את המרכיבים הבסיסיים, גוף בתנועה, לבוש אשר מבטא סגנון ואביזרים נוספים. כל אלה אינם מקריים או ספונטניים אלא באים ממקום של התכוונות ומחשבה. הפיסול הפיגורטיבי הנקי והמדויק של בנס עוסק באנשים ועולה מתוך התבוננות בסביבה ואהבת אדם. פיסול מדוייק, ריאליסטי ששומר על פרופורציות ומציג מציאות מסויימת שיש לה סיפור. הפסל המוגמר בסדרות של בנס הוא סיכום של תהליך מחשבתי עמוק ההוגה רעיון אשר הופך להיות תוצר חזותי. סדרת פסלים בנושא מסויים הם כמו אוסף מילים המייצרים יחד משפט, או אולי אוסף משפטים המייצרים יחד סיפור. סארטר מבחין בין סיפור לאמנות ומסביר שסיפור היא אמנות הזמן בעוד שאמנות חזותית – ציור ופיסול- הם אמנות המרחב. סיפור מתאר התפתחות אירועים לאורך זמן. האמנות החזותית ובמקרה הנדון הפיסול מתאר מצב מסויים בזמן נתון. כך לוכדת בנס תנועה ומקפיאה אותה. יחד עם זאת הצופה יכול לחוש את התנועה, והזמן לא יכול לה. כל תנועה וכל דמות נשית בפסלים על תלבושתה, מנח גופה, אביזריה ומבע פניה הם עוד חלק בפאזל המדברים על נשיות חופש מרחב – ומגדיר מצבים שבהם לזמן אין משמעות. הכוח הנשי מוצג בתנועה שקפאה במרחב ועומדת מעל הזמן. ד"ר נורית יעקבס צדרבוים להמשך קריאה

כל הזכויות שמורות לכאן - מציאות ישראלית באומנות

סייבורג מחשבים - בניית אתרים